שמי בני ואני צעיר בן 77. צעיר כי כך אני מרגיש, בן 77 כי כך רשום בתעודת הזהות.
התחנכתי בבית ליברלי אך מאד ספרטני ובו סמכות כמעט בלעדית של האב. המסר היה: אתה אף פעם לא תתחרט על מילה שלא אמרת או בסגנון אחר סיג לחכמה-שתיקה.
נוסף לכל אלה קליטה בארץ בגיל 11 עם כל המשמעויות, שפה, לבוש, מנהגים, סלנג, בחלקת לקויות שמגיעות עד היום.
למציאות הזאת פרצה לפני כחודשיים מלאכית בדמותה של נורית.
דיברתי איתה פתוח ככפי שלא דיברתי מעולם. יותר מזה, התחלתי לכתוב סיפורים קצרים 58 שנים לאחר סיום בחינות הבגרות. הפעם הכתיבה היתה חופשית וזרמה מעצמה.
אין לי הסבר לתופעה אך אני ממליץ לכל אחד ואחת, בכל גיל ומכל רקע לפחות להתנסות בלווי הרוחני.
נורית, תודה